16 Petach Tikva Street, Romema Center (2nd floor in elevator) Jerusalem, Israel
Terms of sale
View demo
The auction has ended
|
LOT 82:
המגיד החדש - גלויה שנשלחה מפולין הרוסית לקרקוב בדבר אי הגעת העיתון לשם – הסיפור על העיתון שהוקם בשביל המוני העם ...
more...
|
|
|
|
Sold for: $15 (₪52)
Price including buyer’s premium:
$
18 (₪62.71)
Calculated by rate set by auction house at the auction day
Start price:
$
10
Estimated price :
$50 - $100
Buyer's Premium: 20%
VAT: 18%
On commission only
Users from foreign countries may be exempted from tax payments, according to the relevant tax regulations
|
המגיד החדש - גלויה שנשלחה מפולין הרוסית לקרקוב בדבר אי הגעת העיתון לשם – הסיפור על העיתון שהוקם בשביל המוני העם ברוסיה אך נדפס מחוץ לקיסרות הרוסית מאימת הצנזורה הרוסית – עדות נהדרת לסיפור הנהדר על ראשית העיתונות העברית
הרקע
ה"מגיד" (1856־1903) היה ראשון השבועונים העבריים, ובמידה רבה ניתן לראות בהופעתו את נקודת המוצא של העיתונות העברית המודרנית.
מטעמי צנזורה נדפס כל שנותיו מחוץ לתחומי הקיסרות הרוסית (תחילה בליק שבפרוסיה, ומ-1890 בברלין, בקראקוב ובווינה), אך הוא כֻּוון בראש ובראשונה אל קהל הקוראים היהודי ברוסיה.
את אופיו ומגמתו, שלא השתנו עקרונית כל שנותיו, קבע העורך- המייסד אליעזר ליפמן זילברמן. מן הבחינה האידיאולוגית ביטא "המגיד" את רוחה של היהדות הדתית המתונה, התנגד לרפורמות בדת והסתייג מן הזרמים הקיצוניים בתנועת ההשכלה. בד בבד תמך ביישוב ארץ-ישראל כבר בראשית שנות הששים של המאה הי"ט מנימוקים דתיים ולאומיים גם יחד, והיה בכך מן המבשרים המוקדמים ביותר של הציונות, בה הוסיף לתמוך במהלך השנים.
במובנים של היום היה אפשר להגדיר אותו כדתי לאומי.
מן הבחינה העיתונאית היה "המגיד" חלוץ הדיווחים החדשותיים בעברית מרחבי העולם, ובמיוחד מן העולם היהודי, הן בעזרת תרגומים מן העיתונות הכללית והן באמצעות רשת כתבים-מדווחים, וכן צמח והתפתח בו המאמר הפובליציסטי העברי המודרני. ב-1880 עברה העריכה רשמית לידי דוד גורדון, שהיה יד ימינו של זילברמן כל השנים, ועם מותו ב-1886 ירש אותו בנו דוב גורדון.
בשנותיו המאוחרות יותר נקרא "המגיד החדש".
מאז שעבר "המגיד" לקראקוב ב-1892 נעשה במידה רבה עיתון בעל אופי גליצאי פנימי, ואת מקומו בחזית העיתונות העברית תפסו היומונים "המליץ" ו"הצפירה".
הסיבה לכך הייתה, בין השאר הקושי מצד הממשלה הרוסית, לשלוח כתבי עת יהודיים שלא צונזרו על ידה מפולין.
אל לנו לשכוח שזו באמת הייתה הסיבה להוצאת העיתון בפולין ןלא ברוסיה עצמה.
לפנינו עדות על זאת:
גלויה שנשלחה בשנת 1895 על ידי בנימין אראנאיק מראדין בפולין הרוסית אל מערכת העיתון בקרקוב, בו הוא מיצר על כך שאין ביכולתם לשלוח אליו את העתון ושואל האם אפשר לקבל עיתון אחר עבור המעות שכבר שלח.
הגוליה עצמה מעוררת עניין שכן היא גלוית תשובה. כלומר אלו שתי גלויות מבוילות ומחוברות, כאשר הגלויה השנייה, שולמה מראש על ידי השולח, וכבר כתב בה את כתובתו.
מצב: טוב
ה"מגיד" (1856־1903) היה ראשון השבועונים העבריים, ובמידה רבה ניתן לראות בהופעתו את נקודת המוצא של העיתונות העברית המודרנית.
מטעמי צנזורה נדפס כל שנותיו מחוץ לתחומי הקיסרות הרוסית (תחילה בליק שבפרוסיה, ומ-1890 בברלין, בקראקוב ובווינה), אך הוא כֻּוון בראש ובראשונה אל קהל הקוראים היהודי ברוסיה.
את אופיו ומגמתו, שלא השתנו עקרונית כל שנותיו, קבע העורך- המייסד אליעזר ליפמן זילברמן. מן הבחינה האידיאולוגית ביטא "המגיד" את רוחה של היהדות הדתית המתונה, התנגד לרפורמות בדת והסתייג מן הזרמים הקיצוניים בתנועת ההשכלה. בד בבד תמך ביישוב ארץ-ישראל כבר בראשית שנות הששים של המאה הי"ט מנימוקים דתיים ולאומיים גם יחד, והיה בכך מן המבשרים המוקדמים ביותר של הציונות, בה הוסיף לתמוך במהלך השנים.
במובנים של היום היה אפשר להגדיר אותו כדתי לאומי.
מן הבחינה העיתונאית היה "המגיד" חלוץ הדיווחים החדשותיים בעברית מרחבי העולם, ובמיוחד מן העולם היהודי, הן בעזרת תרגומים מן העיתונות הכללית והן באמצעות רשת כתבים-מדווחים, וכן צמח והתפתח בו המאמר הפובליציסטי העברי המודרני. ב-1880 עברה העריכה רשמית לידי דוד גורדון, שהיה יד ימינו של זילברמן כל השנים, ועם מותו ב-1886 ירש אותו בנו דוב גורדון.
בשנותיו המאוחרות יותר נקרא "המגיד החדש".
מאז שעבר "המגיד" לקראקוב ב-1892 נעשה במידה רבה עיתון בעל אופי גליצאי פנימי, ואת מקומו בחזית העיתונות העברית תפסו היומונים "המליץ" ו"הצפירה".
הסיבה לכך הייתה, בין השאר הקושי מצד הממשלה הרוסית, לשלוח כתבי עת יהודיים שלא צונזרו על ידה מפולין.
אל לנו לשכוח שזו באמת הייתה הסיבה להוצאת העיתון בפולין ןלא ברוסיה עצמה.
לפנינו עדות על זאת:
גלויה שנשלחה בשנת 1895 על ידי בנימין אראנאיק מראדין בפולין הרוסית אל מערכת העיתון בקרקוב, בו הוא מיצר על כך שאין ביכולתם לשלוח אליו את העתון ושואל האם אפשר לקבל עיתון אחר עבור המעות שכבר שלח.
הגוליה עצמה מעוררת עניין שכן היא גלוית תשובה. כלומר אלו שתי גלויות מבוילות ומחוברות, כאשר הגלויה השנייה, שולמה מראש על ידי השולח, וכבר כתב בה את כתובתו.
מצב: טוב
