מכתב תנחומים מרגש בכתב יד של רב ירושלמי אל ר' ירחמיאל וקסלר על מותבנו הקדוש יעקב, שבחר בתורה, ונהרג על קידוש השם ...

מכתב תנחומים מרגש בכתב יד של רב ירושלמי אל ר' ירחמיאל וקסלר על מותבנו הקדוש יעקב, שבחר בתורה, ונהרג על קידוש השם בישיבה בחברון, תרפ"ט + מכתב תנחומים נוסף אליו + מכתב אליו מרבי אפרים סוקולובר "המדריך הרוחני" של יעקב בישיבה בחברון, שאליו אמר את מילותיו האחרונות בשעת הרצחו

רקע
נולד בשנת תרע"ב, בשיקגו, לאביו ר' ירחמיאל, חרד לדבר ה' ואוהב תורה, מעשירי העיר שיקגו. ר' ירחמיאל חינך את בנו חינוך דתי-תורני והקנה לו עם זה השכלה כללית. בקיץ תרפ"ח עלה ר' ירחמיאל עם אשתו ובנו יעקב כתיירים לארץ. בקרו גם בחברון, בישיבה-וליבו של יעקב נתמלא רגשות קדש והלך שבי אחר קסם הלימודים בישיבה. הוריו, שסרבו להשאיר את בנם יקירם במקום חדש זה, נענו בסוף להפצרותיו הרבות. יעקב נשאר בחברון ונכנס לישיבה. אמון בבית הוריו באמריקה על מנעמי חיים, רווחה ומותרות, משנה יעקב עד מהרה את הרגלי חייו הקודמים, מסתגל לחיי צער ומקבל עליו עולה של תורה. הוא מתאכסן אצל הרב ר' אפרים סוקולובר, והלה מקבל על עצמו להדריכו, מחוץ לחינוך הישיבה בדרכי תורה ויראת שמים. השפעת הישיבה והרב סוקולובר על יעקב הצעיר נותנת את אותותיה במשך זמן קצר: חשקו בתורה עולה והולך, ידיעותיו בתלמוד מסתעפות לרוחב ולעומק, והוא מסגל לעצמו השגות פנימיות עליונות. הוא קובל תמיד, שלא נולד להורים עניים, כי חיי התפנוקים שלו בנעוריו הפריעוהו מראות את המאור שבתורה, עם כי עסק בה. יעקב מתגלה גם במידותיו התרומיות בתכונות נפשו היפות: ענותנות, צניעות וטוב לב; הוא מכלכל בכספו כמה וכמה מתלמידי הישיבה העניים.
רוממות רוחו של יעקב מתגלית ביחוד ברגעים האחרונים לחייו. כשהתחילו הפורעים לשבור את דלת ביתו של אליעזר-דן סלונים, שבו הסתתר יעקב יחד עם הרב סוקולובר, ביקש מהעומדים סביבו, שיתפללו תפילת וידוי בקול, כדי שיוכל לחזור אחריהם מילה במילה. וכשהתפרצו הפורעים לתוך הבית וחייו היו תלויים לו מנגד, התיפח בבכי ונפל על צוארי מדריכו, הרב סוקולובר, והספיק עוד לבטא את דבריו האחרונים: "שמח אני שאמות אחרי שהתחברתי ללומדי תורה; אני מודה לו מקרב לב, שקרבני וחינכני בדרך התורה והמצוות" - וגרזן של רוצח נחת בראשו של יעקב, והוא נפל חלל. הי"ד.

ר' ירחמיאל וקסלר – גביר מוקיר רבנן
חתנו הוא הגאון רבי יעקב בצלאל ז'ולטי רבה של ירושלים
ידוע הסיפור שמשולח ציוני אחד דרש על ארץ ישראל באמריקה, ובעקבות זאת התגלגל שיעקב, בנו, עלה לארץ לחברון. משפגש אותו אחרי הרצח הנורא, אמר לו ר' ירחמיאל: אל תצטער, שמח אני שבני זכה לעלות לארץ ישראל ולהיבק בתורה ועל זה מצא את מותו. ממש בדומה למילות הבן עצמו. אב ובן.

הגאון רבי אפרים סוקולובר
בשנת תרפ"ד עלה לארץ ישראל, לחברון, עם ישיבת סלובודקא כנסת ישראל. במאורעות תרפ"ט שהה עם אשתו בבית ר' אליעזר דן סלונים שבחברון, שם טבחו הפורעים הערבים כעשרים וחמישה יהודים. השניים שכבו מתחת לערימת גופות וכך ניצלו.
שימש כרבה של רעננה.
נפטר מהתקף לב עת עמד על דוכנו בבית הכנסת ברעננה בליל יום העצמאות. מילותיו האחרונות היו "אין אפשרות להביע את שמחתנו לעצמאותה העשרים של מדינת ישראל".

המכתב שלפנינו
המכתב שלפנינו נכתב באלול תרפ"ט אל אביו, ר' ירחמיאל וכסלר. הכותב הוא ר' חיים וילשטיין מחבר הספר "חיי המשנה וצרור החיים". +

פרו מלווה בהסכמות נלהבות ומעניינות מרבני ירושלים: הגראי"ה קוק, הגרי"ח זוננפלד והגרי"מ חרל"פ.

מצב: בינוני - טוב

מכתב התנחומים הנוסף
מכתב תנחומים נוסף לאב ר' ירחמיאל על פטירת בנו יעקב, מאת ראשי עץ חיים בירושלים: ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, ר' יהושע שלאנק ור' זלמן זלזניק. המכתב מודפס ביידיש וחתום בסופו בחתימתם.
הם מתנצלים על כך שר' איסר למן מלצר לא חתום על מכתבם מפני שהוא בחו"ל.
מצב: גרוע – בינוני

מכתב רבי אפרים סוקלובר לר' ירחמיאל וכסלר
אידיש, ללא תאריך, בכתב ידו ובחתימתו
מצב: טוב